פרחים בדייט ראשון יכולים להיתפס כמחווה רומנטית, אישית ומקסימה, אבל בדיוק באותה מידה הם עלולים להרגיש לצד השני כמו מחווה גדולה מדי בשלב שבו עדיין לא ממש מכירים.
יש גם שאלה מעשית: איפה מתקיים הדייט, מי מגיע למי, ומה אמורים לעשות עם הזר במשך כל הערב?
אם נפגשים בבית קפה או יוצאים להסתובב, זר גדול יכול להפוך מהר מאוד ממחווה רומנטית למטען שצריך לסחוב.
אם מגיעים לבית של הצד השני, זה כבר מרגיש טבעי יותר.
ויש כמובן גם אפשרות אחרת – להזמין משלוחי פרחים לפני הפגישה או אחריה.
אלא שגם כאן נשאלת אותה שאלה: האם בדייט ראשון זו מחווה נעימה, או שאנחנו כבר מקדימים את המאוחר?
לדייט הראשון שלי הגעתי על אופניים ובלי פרחים
אני דווקא אוהב להביא פרחים. זו מחווה שתמיד נראתה לי נעימה, וכשאני מגיע לבית של אישה שאני יוצא איתה, פרחים נראים לי הרבה יותר מתאימים מאשר להגיע בידיים ריקות.
אבל לדייט הראשון המשמעותי ביותר שהיה לי בחיים הגעתי בלי פרחים.
באותה תקופה הייתי רווק, ולא רווק צעיר במיוחד.
אקסית שלי, שאיתה נשארתי ביחסים טובים, החליטה שהיא מצאה עבורי את האישה המושלמת.
מבחינתה כנראה נשאר רק לעדכן גם אותי ואת אותה אישה שהעניין כבר כמעט סגור.
נקבע לנו בליינד דייט בשעת אחר הצהריים, בביתה.
הבעיה הקטנה הייתה שבאותה תקופה כלי התחבורה שלי היה זוג אופניים.
לא אופניים חשמליים, לא קורקינט ולא שום דבר מתוחכם.
אופניים רגילים לחלוטין.
אפשר אמנם לרכוב על אופניים עם זר פרחים, אבל זה כבר דורש מידה מסוימת של תכנון, ובמקרה שלי התוצאה הייתה פשוטה הרבה יותר:
במקום להגיע אליה עם פרחים, הגעתי עם זוג אופניים.
לא רק שהגעתי עם האופניים – העלתי אותם במדרגות והכנסתי אותם אל תוך הדירה.
בדיעבד, אפשר לומר שזו הייתה כנראה אחת הכניסות הפחות רומנטיות לדייט ראשון.
מצד שני, אולי דווקא היה בה משהו מאוד אמיתי.
בלי זר מרשים, בלי מחווה מתוכננת ובלי ניסיון ליצור רושם באמצעות תפאורה. אני, האופניים והיא.
הדייט עצמו היה ממש נחמד.
לשמחתי, גם היה לו המשך, וההמשך הזה נמשך הרבה מאוד שנים.
הפרחים הגיעו אחר כך, והרבה מהם, ומאז אני ממשיך להביא פרחים כמעט בכל הזדמנות מתאימה לכך.
אז האם פרחים בדייט ראשון הם רעיון טוב?
כנראה שאין לכך תשובה אחת.
בדייט ראשון יש משהו מעט משונה: מצד אחד אנחנו רוצים להראות לצד השני שהפגישה חשובה לנו. מצד שני, כל מחווה גדולה מדי עלולה להעניק לפגישה משמעות שעוד לא הספיקה להיווצר באופן טבעי.
זר פרחים קטן יכול לומר בפשטות: חשבתי עליך או עלייך לפני שהגעתי.
זר ענק של ורדים אדומים כבר עלול לומר משהו אחר לגמרי.
לכן בעיניי השאלה היא פחות "האם להביא פרחים לדייט ראשון?" ויותר "איזה סוג של דייט זה, ומה הפרחים אמורים לומר?"
אם מדובר בשני אנשים שכבר מכירים מהעבודה, מהלימודים, מחברים משותפים או מתקופה ארוכה של שיחות לפני הפגישה, פרחים יכולים להרגיש טבעיים לחלוטין.
כאשר מדובר בבליינד דייט אמיתי או בפגישה ראשונה אחרי כמה הודעות באפליקציה, יש אנשים שדווקא יעדיפו להתחיל בצורה פשוטה יותר.
גם בדיונים ישראליים בנושא אפשר למצוא את שתי הגישות: יש מי שרואים בפרחים בדייט ראשון מחווה רומנטית ומקסימה, ויש מי שחושבים שכדאי לחכות לדייט השני או השלישי.
במילים אחרות, אין כאן באמת קוד ישראלי מוסכם.
בישראל אין רק מסורת אחת של דייטים ופרחים
אולי אחת הסיבות לכך שקשה לענות על השאלה היא שבישראל נפגשות מסורות שונות מאוד.
בחלק מהתרבות הישראלית החילונית והעירונית, דייט ראשון יכול להיות מאוד לא רשמי: קפה, בירה, הליכה או פגישה קצרה אחר הצהריים.
בתוך מסגרת כזאת, זר גדול עלול להרגיש מעט חגיגי ביחס לאופי הפגישה.
לעומת זאת, מי שגדלו בבתים בהם פרחים הם חלק קבוע מאירוח, חגים, ימי הולדת וחיזור יכולים לראות בהם מחווה כמעט מובנת מאליה.
יש בישראל גם משפחות שמגיעות ממסורות אירופיות ומזרח-אירופיות שבהן הענקת פרחים היא מנהג בעל כללים ומשמעות חזקים יותר.
במסורת הרוסית והסובייטית, למשל, קיימת אפילו חשיבות למספר הפרחים, ומקובל לתת לאדם חי מספר אי-זוגי של פרחים, בעוד שמספר זוגי מזוהה עם אבל והנצחה.
גם בחברה הדתית והמסורתית אין כמובן כלל אחד.
כאשר הפגישה הראשונה היא חלק מהיכרות מסודרת או משידוך, היא עשויה להתחיל כפגישת היכרות עניינית יותר.
במצב כזה יש מי שיעדיפו לתת לקשר מעט זמן לפני מחווה רומנטית מובהקת.
ישראל, בסופו של דבר, היא ערבוב של כל העולמות האלה.
לכן הרבה יותר חשוב להכיר מעט את האדם שמולכם מאשר לנסות לנחש מה אומר ספר נימוסים שלא באמת קיים.
ומי בכלל אמור להביא את הפרחים?
הדימוי הקלאסי מוכר: הוא מגיע לדייט והיא מקבלת ממנו פרחים.
אבל אין סיבה אמיתית שהמחווה תהיה חד-כיוונית.
אם אישה רוצה להגיע עם פרח או לשלוח זר לגבר שהיא יוצאת איתו, אין שום דבר מוזר בכך.
למעשה, דווקא משום שזו מחווה פחות צפויה, היא יכולה להיות מאוד אישית.
אפשר גם להוציא לחלוטין את המגדר מהשאלה.
מי שרוצה לשמח – מביא. מי שמתארח – יכול להביא. מי יודע שהאדם השני אוהב פרחים – מצא כבר סיבה מצוינת.
המחווה חשובה יותר מהחלוקה המסורתית של מי אמור לתת למי.
להביא פרחים או לשלוח אותם?
גם זו שאלה של נסיבות.
אם מגיעים לבית, זר קטן הוא בדרך כלל פשוט: נותנים אותו בכניסה וממשיכים הלאה.
אם נפגשים במסעדה, בבית קפה או במקום שממנו ממשיכים לטייל, כדאי לחשוב גם על הצד המקבל.
לא בטוח שהדבר הראשון שאנחנו רוצים לתת לאדם בדייט ראשון הוא אחריות לשמור במשך שלוש שעות על זר פרחים.
משלוח פותר את הבעיה הלוגיסטית, אבל בדייט ראשון הוא גם יכול להרגיש אישי יותר.
הרי כדי לשלוח פרחים צריך בדרך כלל לדעת לאן לשלוח אותם, והזר כבר מחכה בבית. במערכת יחסים קיימת זה יכול להיות נהדר; בבליינד דייט כדאי אולי לחשוב אם רמת הקרבה כבר מתאימה למחווה כזאת.
אפשרות אחרת שאני דווקא אוהב היא לחכות.
אם הדייט הראשון היה טוב, זר שמגיע ביום שאחריו יכול לקבל משמעות אחרת לגמרי. הוא כבר לא ניסיון להרשים אדם שעוד לא פגשנו, אלא דרך לומר: היה לי נעים לפגוש אותך.
הפרחים הם לא באמת המבחן של הדייט
כשאני חושב היום על הדייט הראשון שלי, ברור לי שהעובדה שלא הבאתי פרחים לא קבעה דבר.
הגעתי אחר הצהריים על אופניים, העלתי אותם במדרגות ונכנסתי איתם לדירה של אישה שמעולם לא פגשתי קודם.
לא בדיוק סצנה מתוך סרט רומנטי.
ובכל זאת, הדייט הצליח.
אולי זו גם התשובה שלי לשאלה האם להביא פרחים לדייט ראשון: אם זה טבעי לכם ומתאים לסיטואציה – בהחלט.
אם זה מרגיש מאולץ, לא חייבים.
פרחים יכולים לפתוח ערב בצורה יפה, אבל הם לא אלה שיקבעו אם יהיה דייט שני.
ובמקרה שלי, הם פשוט הגיעו קצת יותר מאוחר.