כשהיינו ילדים לא היו לנו ערדליים, וגם מגפיים לחורף לא היו דבר מובן מאליו.
כדי לשמור על זוג הנעליים היחיד שהיה לנו נאלצנו לבחור: או להתרחק משלוליות ובוץ, או לחלוץ את הנעליים ואז לשחק בשלוליות יחפים.
ערדליים הם כיסויים שלובשים מעל הנעליים כדי להגן עליהן מפני מים, בוץ ולכלוך, או כדי ליצור חציצה בין הנעל לבין סביבה שחשוב לשמור בה על ניקיון.
ערדליים מסורתיים עשויים בדרך כלל מגומי, ואילו כיום קיימים גם כיסויי נעליים חד-פעמיים מפלסטיק או מחומרים לא-ארוגים, וכן ערדליים חד פעמיים מסוג של פלסטיק שקוראים להם בפשטות "ערדליים מניילון".
באזורים קרים מאוד מוכרות גם שיטות מאולתרות לשמירה על חום הרגליים ולהגנה מפני רטיבות.
בעבר, וגם כיום במצבי שטח מסוימים, השתמשו בשכבות של נייר עיתון כחומר בידוד, ולעיתים הוסיפו שכבת פלסטיק אטומה למים.
קיימת גם שיטה של לבישת שקית ניילון פשוטה על הגרביים בתוך נעלי חורף כמחסום אדים, כדי שהלחות מכף הרגל לא תרטיב את שכבות הבידוד של הנעל.
אבל הערדליים שומרות על הנעל מבחוץ.
הפעם הראשונה שבה אני ראיתי ערדליים
את הערדליים הראשונים שאני זוכר ראיתי דווקא על דוד רחוק שהגיע לבקר אותנו מחו"ל.
הוא התגורר בעיר, ואצלנו הביקור שלו היה כמעט מפגש בין שני עולמות.
אנחנו חיינו בסביבה כפרית, בתקופה שבה הדרכים והשבילים בחורף הפכו במהירות לבוציים, ובימים גשומים היה כמעט בלתי אפשרי להגיע לבית מבלי ללכלך את הנעליים.
בבית נהגנו לחלוץ את הנעליים ליד הדלת ולהסתובב עם גרביים עבות (נעלי בית היו מותרות).
לעיתים היו לגרביים סוליות עור דקות מאוד, שהפכו אותן למעין נעלי בית פשוטות.
אותו דוד הגיע אלינו באחד מימי החורף.
בכניסה לבית הוא התכופף, הסיר כיסוי שהיה מעל הנעלים שלו – ואז (קמו קסם בשבילנו הילדים) מתחת לערדליים העשויים גומי נגלו נעליים יפות, מהודרות ונקיות לחלוטין.
אנחנו, הילדים, נשארנו פעורי פה.
לא הבנו איך אדם יכול לעבור בשבילי הכפר הרטובים והמבוצבצים ולהגיע לבית כשהנעליים שלו נראות כאילו לא נגעו אפילו בטיפת בוץ.
מבחינתנו, אם יצאת החוצה בחורף, הבוץ היה פשוט חלק מהעניין.
רק אז הבנו שהכיסוי שהדוד הסיר מהנעליים הוא ערדליים. במקום לנקות את הנעליים לאחר הדרך, הוא פשוט הגן עליהן מראש.
אז מה זה ערדליים ואיך משתמשים בהם?
הערדליים הקלאסיים הם מעטפת חיצונית אשר מתלבשת על הנעל הרגילה.
בניגוד למגף, שאותו נועלים במקום הנעל, ערדליים נלבשים בדרך כלל מעל הנעל הקיימת ואז מסירים אותם כאשר מגיעים למקום יבש או נקי.
בעבר היה השימוש בערדליים נפוץ במיוחד אצל מי שרצה לשמור על נעלי עור או נעליים אלגנטיות מפני גשם, שלג ובוץ.
אפשר היה לצאת מהבית עם נעליים מכובדות, לכסות אותן בערדליים בדרך ולהסיר את הכיסוי עם ההגעה לעבודה, לביקור או לאירוע.
העיקרון הזה נשאר שימושי גם כיום: במקום לבחור בין נעל אלגנטית שאינה מתאימה למזג האוויר לבין מגף כבד, אפשר להוסיף לנעל שכבת הגנה זמנית.
מה ההבדל בין ערדליים למגפיים?
ההבדל העיקרי הוא שמגפיים הם הנעל עצמה, ואילו ערדליים הם כיסוי חיצוני.
מגפיים מתאימים במיוחד כאשר צפויה שהייה ממושכת בגשם, בבוץ או בשלג. ערדליים נוחים יותר כאשר רוצים להגיע ליעד עם הנעליים הרגילות ולשמור עליהן נקיות ויבשות בדרך.
זו בדיוק הסיבה שהערדליים של אותו דוד הרשימו אותנו כל כך.
מתחת לכיסוי הגומי לא חיכו עוד נעלי חורף, אלא אותן נעליים יפות שאיתן הוא התכוון להיכנס לבית.
לאיזה מזג אוויר ערדליים מתאימים?
ערדליים שימושיים במיוחד במזג אוויר רטוב ובוצי, כאשר הבעיה העיקרית היא לאו דווקא הקור אלא המים והלכלוך שמגיעים אל הנעליים.
ערדליים יכולים להתאים לימים גשומים, להליכה ומעבר בשלוליות רדודות ולתנאים שבהם יש שלג רטוב או תערובת של מים, שלג ובוץ.
לעומת זאת, כאשר מדובר בשלג עמוק, בקור קיצוני או בשהייה ממושכת בחוץ, מגפי חורף מתאימים בדרך כלל יהיו פתרון נכון יותר.
היתרון של הערדליים בולט במיוחד כאשר עוברים פעמים רבות בין שהייה בחו, ברחוב לבין מקום סגור.
יוצאים החוצה עם הכיסוי, מגיעים למשרד או לבית, מסירים אותו ונשארים עם הנעליים הרגילות.
איפה בעולם נפוץ יותר להשתמש בערדליים?
בישראל הערדליים הקלאסיים אינם פריט נפוץ במיוחד.
החורף ברוב אזורי הארץ קצר יחסית, ושלג הוא תופעה נדירה למדי.
במדינות שבהן החורף ארוך, גשום ומושלג יותר, יש לערדליים היגיון מעשי רב יותר.
ניתן למצוא אותם במדינות צפון אירופה, בקנדה ובאזורים נוספים שבהם אנשים מתמודדים במשך חודשים עם רחובות רטובים, שלג נמס הצטברות שלוליות מים מלוכלכים בשולי המדרכות.
לערדליים יש גם היסטוריה ארוכה ברוסיה ובאזורים קרים נוספים במזרח אירופה.
שם נהגו בין היתר ללבוש ערדליים מגומי מעל מגפי לבד, שחיממו היטב אך היו זקוקים להגנה מפני רטיבות.
במקומות כאלה הערדל אינו בהכרח פריט מיושן, אלא פתרון פשוט לבעיה שחוזרת בכל חורף: איך לשמור על הנעל שמתחתיו יבשה ונקייה.
סוגי ערדליים לפי החומר והשימוש
- ערדליים מגומי הם הסוג המסורתי והמוכר ביותר.
הם גמישים, עמידים למים ומתאימים לשימוש חוזר בגשם ובבוץ. - ערדליים מפלסטיק או PVC יכולים להיות דקים וקלים או עבים ועמידים יותר, בהתאם למטרה שלשמה הם מיוצרים.
- ערדליים עשויים חומרים אלסטיים כמו סיליקון נמתחים על הנעל, אפשר לקפל אותם לגודל קטן יחסית.
היתרון שלהם הוא שאפשר לשמור זוג בתיק או ברכב ולהשתמש בו במקרה של גשם לא צפוי. - ערדליים חד-פעמיים, המכונים לעיתים "ערדליים מניילון", הם כיסויי נעליים דקים עם גומי סביב הפתח.
למרות הכינוי – ניילון, הם עשויים פעמים רבות מפוליאתילן, פוליפרופילן או מחומרים סינתטיים לא-ארוגים ולאו דווקא מניילון עצמו.
ערדליים בחדרי ניתוח, חדרים נקיים ותעשייה
השימוש המודרני בערדליים אינו מוגבל להגנה מפני גשם.
כיסויי נעליים חד-פעמיים משמשים במקומות שבהם רוצים ליצור הפרדה בין הנעליים שאיתן מגיעים מבחוץ לבין סביבת עבודה מבוקרת.
ניתן לפגוש אותם באזורים רפואיים מסוימים, בהתאם לנהלים המקומיים, וכן במעבדות ובמתקני ייצור.
בתעשיית האלקטרוניקה וחדרים נקיים משתמשים בציוד לבוש מתאים כדי לצמצם הכנסת אבק וחלקיקים לסביבת הייצור.
כיסויי נעליים יכולים להיות חלק מהמערך הזה, ובסביבות מסוימות קיימים גם דגמים המותאמים לדרישות של חשמל סטטי.
גם בתעשיית המזון ובמפעלי תרופות ניתן להשתמש בכיסויי נעליים כחלק מהפרדה בין אזורי עבודה, בהתאם לרמת הניקיון ונהלים נדרשים במקום.
לצד ערדליים חד-פעמיים קיימים גם כיסויים מקצועיים עבים ועמידים יותר, המיועדים לעבודה בסביבות רטובות, מלוכלכות או תעשייתיות.
במקרה כזה החומר, עובי הכיסוי וסוג הסוליה נבחרים בהתאם לסוג העבודה.
האם עדיין משתמשים בערדליים?
כן. כיום עדיין משתמשים בערדליים, בעיקר במדינות קרות וגשומות וגם ככיסויי נעליים חד־פעמיים בבתי חולים, חדרים נקיים, בתעשיות שונות וכו'.
ועדיין מבחינתי, מראה הערדליים מכל סוג שהוא עדיין מחזיר אותי לאותו דוד שהגיע אלינו בחורף, הסיר ליד הדלת את הערדליים ונשאר עם נעליים נקיות ומהודרות – מחזה שכילדים פשוט לא הכרנו.